חולה ובודד

מאז יום שישי אני תקוע בבית, חולה. בקושי מסוגל לעכל משהו (רק טוסט יבש). חלש. וכרגיל, כמובן: לחלוטין לבד.

חלש ומטושטש

הייתי חולה בסופ"ש, עבר בינתיים לשמחתי, אבל עדיין, רחוק מלהיות במיטבי… גם הדימום, שהחל שוב היום, מחלישני מאד.

הצ'כית = השפה הקשה ביותר בגלקסיה, זה ברור לי. בשם האלים, דבר כזה, אני עוד לא ראיתי. אם נשווה, רמת-קושי של שפה, להר (ולימוד-שפות לטיפוס-הרים), אז הספרדית והאיטלקית, הן מישור הולנדי. הגרמנית = הר נמוך, במימדי-הכרמל אולי, בקושי. הרוסית = משהו בין מירון לחרמון. הסנסקריט = פסגה אלפינית בשווייץ. ההונגרית = המון-בלאן, או אחת הגבוהות, בפסגות הרי הקווקז. והצ'כית = האוורסט, אם לא האולימפוס המאדימי.

קורא מחדש, להנאתי, את "The Well of Lost Plots", של הגאון ג'ספר פורד.

ומחכה לגשם שיבוא… ולמעבר לרפובליקה הצ'כית, מתישהו בסוף מארס.