ארכיון

קוראים לזה "כרטיס חכם"… "תעודה חכמה"… "שיפור השירות לציבור"… "מאבק בפשיעה"… "מאבק בהלבנת-הון"… "סביבה בטוחה"… "הגנה על הילדים"…

אבל בואו נקרא, לכל זה, בשמו האמיתי: "1984". שטאזי.

הכל: מצלמות ברחובות ובכיכרות ובגנים… כרטיסי ה"רב-קו" המתועבים… המאגר הביומטרי… חוקי "חובת דיווח" למיניהם, לסוגיהם ולזניהם… מעקב-ה-NSA… ובגרסתו הישראלית: "חוק נתוני-תקשורת" (שעבר, בשנת 2007 אם אינני טועה, בתמיכת ח"כ שלי יחימוביץ', אגב…)… נטילת טביעות-אצבעות, בלשכת-האבטלה… ועוד ועוד ועוד.

כל התועבות הללו, מיועדות, אך ורק, למטרה אחת ויחידה: שעבוד כלל האזרחים (אזרחים!! א-ז-ר-ח-י-ם ! ! ! ! ) לבעלי-ההון והפיכת כולנו, מבני-אדם ריבוניים – לרכוש-התאגידים.

אין זה רק בישראל, כמובן, אלא בכל מחוזות הרייך הרביעי, הוול-סטריטי, ימח-שמו-וזכרו, המכיל (בין-השאר) את ארה"ב, האיחוד האירופי, הודו, קנדה, טורקיה, יפאן, אוסטרליה ועוד ועוד. אנחנו רק עוד מחוז קטן ועלוב אחד, בתוך כל זה. אך ישראל, היא אחד המחוזות האפלים ביותר, בתוך כל זה. ברלין שורצת מצלמות, אך אני – בכל החדשיים, בהם הייתי בהּ – לא ראיתי שם ולו כרטיס "רב-קו" אחד ויחיד.

זה, כמעט, בכל העולם; אך אנו, בתורת אזרחים ישראלים, מחוייבים להיאבק בזה כאן, בישראל. אין לסבול מצב, בו על-מנת לקנות כרטיסיה, או חופשי-חדשי, הינך נדרש להסכים, לדיווח על כל תנועותיך, למחשבי המשטרה והשב"כ. אין לסבול מצב, בו – בגנים ציבוריים!! – מוצבות מצלמות, משל היו, כל רחובות ערינו, גניהן וככרותיהן, מסדרונות בבית-הסוהר. אין לסבול מצב, בו – אם לקחת טלפונך הסלולארי עמך לנסיעה, על-מנת לתאם פגישה – יודעת המשטרה, בדיוק, היכן אתה, בכל שעה נתונה. אין לסבול מצב, בו על-מנת להיות רשום, כדורש-עבודה וכזכאי, לקצבת-אבטלה, עליך למסור, את טביעת-אצבעך, משל היית, מינימום, רוצח בפוטנציה!!

כל זה ועוד, חייב להסתיים, נקודה!!