ארכיון

מרגיש מעט יותר טוב

בשבת ובראשון (במיוחד בראשון), בקושי יכולתי לקום מן המיטה, אבל היום, כבר, היה יחסית בסדר, יצאתי לסידורים בעיר בלי בעיה, למעשה, בצהריים הרגשתי פרץ-אנרגיה ושמחתי מאד להזדמנות, להזיז את עצמי קצת, לאחר שבוע ויותר, של מנוחה כפויה כמעט-נון-סטופ. אבל עכשיו, הגרון עושה בעיות; מקווה, שלא יקרה שוב, מה שקרה לי לפני שנה בפברואר… משתעל, כמעט, ללא-הפסק.

בצ'כית = התקדמות איטית ביותר, מקווה לשיפור בהמשך. כנ"ל לגבי הביורוקרטיה הצ'כית. :-/

נאבק ב-OCD. פעם ראשונה, שאני כותב זאת, מודה בכך בפומבי. נמאס לי לתהות "אבל מה יגידו", שימותו! נמאס לי, נמאס לי להתבייש בכך, שעליי להיאבק, מדי-פעם, שוב ושוב, במחשבות טורדניות מטומטמות ולא לגלות זאת לעולם, כי "מה יחשבו ומה יגידו"… קיבינימט, ממתי לי אכפת, מה אי-אלו מטומטמים, יחשבו עליי, או יגידו?!??

הלילות קשים, לפעמים. כמו הלילה האחרון. בדידות תמידית, נדודי-שינה – ומחשבות מפחידות, אשר אינן עוזבות. זה הכל אצלי בראש!! לפעמים זה עוזר, לחשוב זאת, להגיד לחלק הזה במוחי, די, זה הכל אצלי בראש, זה לא באמת… אבל…

ונמאס לי, כבר, להסתיר.

חולה ובודד

מאז יום שישי אני תקוע בבית, חולה. בקושי מסוגל לעכל משהו (רק טוסט יבש). חלש. וכרגיל, כמובן: לחלוטין לבד.