ארכיון

שפות קלות, שפות קשות וקצת על משפחות-שפות

ממעט הנסיון, שיש לי עם למידת שפות (קצת פה קצת שם, לצערי, לא ממש התמדתי ברובן, כי לא היתה לי, סיבה אובייקטיבית כלשהי לעשות כן), השפות הקלות ביותר, בהן נתקלתי, הן בוודאות הלטיניות: ספרדית הקלה ביותר, אז איטלקית, אז צרפתית (לטינית קלאסית, רומנית, קטלנית ופורטוגלית, לא ניסיתי, עדיין). אז הגרמאניות: שבדית והולנדית קלות יחסית, אנגלית פסיכופאטית וגרמנית קשה בטירוף… שפה מסורבלת ברמות מזעזעות.

אך גם קשיי-הגרמנית, מחווירים לחלוטין, בהשוואה לשפות הסלאביות. רוסית עוד איכשהו, אבל – כשאתם מגיעים לפולנית…

למעשה, ממה ששמעתי, לגמרי יש מצב, שמכל השפות ההודו-אירופיות, המדוברות ביבשת אירופה כיום, פולנית היא הקשה, המסובכת והמתוסבכת מכולן. אם-כי, את מרבית השפות הסלאביות, לא ניסיתי ללמוד עדיין. ועל-כל-פנים: היא קשה לפחות כפליים מן הגרמנית, אם לא פי-שלוש. גם מי, שלמד צרפתית מתוך שינה, יחווה אתגרים מסוייטים, בבואו להתמודד עם הפולנית; אפילו הגייתהּ, כמעט, בלתי-אפשרית עבור מי, שאינו דובר שפה סלאבית מלידה: צליל שבין ס לשׁ, צליל שבין צ לצ'… מזל, שכמעט כל הפולנים, בני הפחות מחמישים, כיום, מסוגלים לתקשר באנגלית…

באכדית, עיקר הקושי הוא בכתב; היא שמית (ובהשפעת השומרית, איבדה את הגרוניות והנחציות, כבר בשלב מוקדם מאד), אז מרבית המבנים בהּ, דומים לאלה שלנו (אותה מערכת-פועל כבעברית – וזאת ממש איננה מחמאה…). אבל – כתב-היתדות… שש-מאות סימנים, מתוכם יש להכיר, בעל-פה, מאה ועשרים. ובקיצור: אין פלא, שעם שהפכה אשור לאימפריה (לקראת שנת 700 לפנה"ס), החליפה האכדית – בארמית… הרבה יותר קל, לנהל אימפריה גדולה, עם עשרים ושתיים אותיות, מאשר עם שש-מאות…

הסנסקריט מעט פחות מסורבלת וקשה, מקרובותיה ההודו-אירופיות: השפות הסלאביות, אולם לא בהרבה. המכשולים העיקריים בהּ, לדעתי, הם: קודם-כל הסנדהי – שינויי-הכתיב, בהתאם להגיה; למשל, אם אנו אומרים "אַתְּ שׁוֹמַעַת אֶת סַבְתָּא", אנחנו מבטאים זאת, למעשה, כ"אַצ'וֹמַעַתֶּצַפְתָּא".

בסנסקריט, ככה צריך לכתוב: בדיוק כמו שאומרים. ולפי זה, משתנה הכתיבה… לרוב היא נכתבת, כמובן, בכתיב ההודי "דווה-נגרי": संस्कृत ("סַמסְקרּטַה", במלעיל, כמו בד"כ בשפות ההודיות; ה"ר" היא, למעשה, תנועה; תעתיק ה"רי", מיועד אך ורק למי, שאינו מסוגל לתפוס הקונספט, לפיו "ר" יכולה להיות תנועה… אפילו "ל" מסוגלת להיות תנועה, אגב, אם-כי זה נדיר שם). גם האוויר, לרוב, אינו יוצא, מחלל-הפה, תוך-כדי הדיבור.

אחרי שהתגברת, על האותיות ועל הסנדהי, חכה עד, שתגיע לאורז… ולא אוסיף!!

ואם בהודו עסקינן, כעת הגענו, למשפחת-השפות הכי-הכי בלתי-אפשרית, מכל הבחינות, בהן נתקלתי עד היום: הפינו-דראווידו-אוגרית.

כן. שפות דרום-הודו (המדוברות בפי הדרווידים = האנשים השחורים של דרום הודו): טאמילית, מַלַיַאלַם, קאנאדה וטלוגו, קרובות, יותר מכל, לשפה ההונגרית. כיצד לעזאזל זה קרה?!?? לשד ממציא עולם זה פתרונים, לא לי. ככה זה ויש לי, אינספור דוגמאות לדבר, אם מישהו מעוניין בראיה. הנה כמה:

רשת כינויי-המשפחה: אצלנו, או בהודו-אירופית, יש מלים ל"אח" ול"אחות" (ולפעמים, גם מלה כללית לשניהם, כ"SIBLING" האנגלי). אבל בהונגרית, יש מלים ל: "אח גדול", "אח קטן", "אחות גדולה" ו"אחות קטנה", בנוסף למלה הכללית "TESTVE`R" ("אח/ות"). ובכן, חברותים, רשת זהה, קיימת גם במליאלם!!

כעת, למשל סיומות-יחסות ל"ב"…, "דרך"… במליאלם, הן "il" ו"a`t". ובהונגרית, יש שתי סיומות, בעלות משמעות כמעט זהה: "ül" ו"a`t"…

ואפשר להמשיך עוד ועוד. אז – כיצד זה ייתכן? ובכן, רמז: ייתכן שלשומרית, יש איזשהו קשר מרומז לדבר; אולי.

ועל-כל-פנים: שפות אלה, כולן, הן קשות בטירוף!! הדקדוק ההונגרי, למשל, הוא כֹּה מסובך, עד שלוקח כל החיים ללמוד אותו (וזה אחרי, שצלחת את שלב-ההגיה: ה"GY", המבוטא יותר כמו "דְּיְ", בכלל… בערך… פחות או יותר…). כתביהן, של שפות דרום-הודו, זעירים וכמעט כל האותיות, נראות בדיוק אותו הדבר.

סתם הקלדה אקראית (ללא משמעות) של מליאלם: ൌൈാീൂബഹഗദജ ോേ്ിുപരകതചട െംമനവലസ,.യ

בנוסף לכך, האוויר נשאר (במיוחד אצל הטמילים) בחלל-הפה והם מדברים בספיד, שגורם, לספרדית לטינו-אמריקאית, להישמע איטית ורגועה…

קשות הן גם השפות המזרח-אסייתיות (משפחות: סינו-טיבטית ומלאית), בעיקר בשל היותן טונאליות: הבדלים בטון-ההגייה, של צליל מסויים, משנים לחלוטין המשמעות ולעתים, גם הופכים אותהּ לגמרי. בבורמזית (היחידה, שניסיתי עד היום; קרובה לטיבטית, כי אבות-הבורמזים הגרו משם, בערך בשנת 800, כמדומני), למשל, יש ארבעה טונים שונים: עולה, יורד, שטוח ועולה-יורד… והכתב הוא כמו דרום-הודי, גם.