ארכיון

העולם נחמד :-)

אז אחרי, שברברתי המון על המצב הכללי, הגיע הזמן לעדכון, בתחום האישי. והוא הרבה הרבה יותר נעים חתלתולים. אז ככה:

לאחר הרבה התלבטויות, החלטתי, בסופו של עניין, שלא לעבור דירה השנה; שום חיסכון, לא יושג מזה ובכלל לא בטוח, שבבניין אחר, אמצא שכנים טובים יותר. והמיקום, של הבית הזה, מנצח ללא שום ספק. אז – נשאר כאן, בביתי שברחוב החלוץ ברחובות, אינשאללה לעוד ארבע שנים לפחות.

הבקר ישבתי, להנאתי, ב"בליקר" ואכלתי, את הארוחה החדשה, שנכנסה לתפריט רק ממש-ממש לאחרונה: בקר טבעוני. 🙂 YEAH!!!!

הרבה יותר נעים לי עכשיו, מכל הבחינות. הטבעונות, מסתבר, עושה לי רק טוב.

ללמד "פוטושופ" זה טווווווווווב.

חשוב!! מחפש עבודה, בארץ או בחו"ל (באמצעות המחשב)!!

יוצר ואיש-רוח, בעל נסיון רב מאד בכתיבה ובניסוח (23 שנות נסיון), עריכה לשונית והגהה (למעלה מ-20 שנות נסיון בעברית ו-9 באנגלית), ניקוד (9 שנות נסיון), תרגום (עברית-אנגלית-עברית, למעלה מ-20 שנות נסיון), יצירת ססמאות וסלוגנים (למעלה מ-18 שנות נסיון) מתן שיעורים פרטיים (למעלה מ-17 שנות נסיון), עיצוב גראפי (באמצעות "פוטושופ", 16 שנות נסיון) ועוד, מעוניין בעבודה, בין אם כשכיר או כפרילנס, בכל אחד, מבין התחומים הבאים:
  • רעיונאות ("קופירייטינג") וקריאייטיב
  • כתיבה
  • עריכה לשונית
  • הגהה
  • ניקוד
  • עיצוב גראפי
  • סטיילינג צילום אמנותי/מסחרי
  • תרגום (עברית-אנגלית-עברית)
  • מתן שיעורים פרטיים, לכל הרמות, באנגלית, לשון עברית, הסטוריה, שימוש במחשב ותכנות "אופיס" ו"פוטושופ"
  • הרצאות, לכל קהל שהוא, על חוויותיי בברלין, כתייר וכמהגר כאחד

עדכון….עדכון….עדכון….עדכון…

להלן עדכון על הלא-כלום, המתכנה "חיי":

בריאות – לא משהו, אבל חי… :-/ בערך. אנרגיות לפעמים יש, לרוב אין. עושה מה שאפשר.

פופוליטיקה – פאק, זה מה שבחרתם זה מה שקיבלתם. אני בעד לתת להם, למטורפים הללו, חבל ארוך מספיק, על-מנת שיתלו עצמם בטירופם… 🙂

לימודים – אין כל-כך; ראי בריאות.

ובתי-קפה למיניהם = נחמתי היחידה.

חולה. :-((

כבר שבועיים ומחצה, שאינני מתפקד בדיוק.

עקב בעיה רפואית חמורה, שאני סובל ממנהּ, אני מאבד דם בקצב יומיומי (כמעט). לא הרבה בכל פעם, אבל די והותר, על-מנת להחלישני, בגזרה הגופנית והמוחית כאחת. לפני שבועיים ומחצה, החל גל חדש (וקשה) של דימומים, שנחלש ונפסק רק לימים אחדים: במחציתו השניה של השבוע שעבר, כשסבלתי מהתקף כאבי-הגב החריף והקשה ביותר, מזה שלוש שנים כמעט.

אז לכל מי שמפנטז, משום-מה, שאני צעיר ובריא… נו, צעיר אני כן מרגיש, בגדול (אם-כי שוק-העבודה, כמובן, יחלוק עלינו לחלוטין בכך); בריא? ממש ממש לא. גם אם אינני רוצה להיות, ככל אותם בלוגרים וטוויטריסטים, המבלים את כל ימיהם, בתלונות ומענות, בדבר מצבם הרפואי העגום (ומשום-כך לא כתבתי כאן, מלה אחת ויחידה על כך, עד כה) – עדיין, באיזושהי נקודה… לעזאזל, נמאס לי כבר להסתיר ולהעמיד-פנים, כאילו גופנית הכל סבבה.

"העיקר הבריאות"? אז מצבי באמת גרוע.

עדכון כללי

אמש הייתי ממש בדיכאון קשה, עקב היעדר-ההתייחסות לסביבה וזה. גם ראיתי משהו, שאני עדיין מתקשה לכתוב עליו (מה לעשות). גם ניסיתי לדרוש מעצמי יותר מדי. זה מתסכל, שאני יודע שאינני מסוגל, בכלל, לעבור לטבעונות. זה כמו עניין האנושות והקומוניזם: יש דברים, שדורשים מהות יותר-מדי טובה, מזו המצויה בפועל… האנושות איננה מסוגלת לקומוניזם (או לאנארכיזם), כי האדם אינו טוב דיו. משום-כך, סוציאליזם אדוק, בשילוב עם מערכות איזונים ובלמים, הוא הטוב ביותר, שאנו מסוגלים להשיג ולזה צריך לשאוף… כי אם נשאף לקומוניזם נתרסק. אותו דבר, אצלי באופן אישי לגמרי, עניין הטבעונות: חלק ממני שונא את עצמי, על שאינני מסוגל כלל, לעבור לטבעונות מלאה ועדיין צורך, מוצרי ביצים וחלב (לרוב לא דבש, כי הוא גם אינו בריא לי, אז משתדל, בדרך-כלל, להימנע ממנו בלי קשר). אז שוב ושוב, ניסיתי לכפות על עצמי טבעונות, במרוצת השנים שעברו (2011-2014), בנחישות (כלומר: אלימות כלפי-עצמי) גוברת והולכת – וככל שניסיתי חזק יותר ובנחישות רבה יותר, כך בדיוק גם התרסקתי מהר יותר. לצמחונות נולדתי, היא טבעית לי. בעיניי, לאכול חלקי-גופות (של פרות או דגים או תרנגולות או בני-אדם או חזירים… לא משנה) = קניבליזם חולני, מעוות ומבחיל. אבל אני מודע עד-כאב לכך, שלהיות צמחוני-אך-לא-טבעוני, זה צבוע במידה רבה, כי רצח המוני והתעללות מסיבית, בהחלט נוכחים, גם בכל התהליך הנורא, המביא ביצים (כן, לרבות "חופש"… ההבדל, בין "חופש", "אורגניות" ורגילות, קטן בהרבה מכפי, שמקובל לחשוב ולהאמין) וחלב (ומוצריו) אל הסופר… ואני עושה דברים, אם אני עושה אותם, מכל הלב. אינני עושה דברים לחצאין. לא אם הם חשובים לי באמת. המתחיל במצווה, אומרים לו גמור… אבל, מה לעשות: אינני מסוגל, משום בחינה שהיא, לעבור לטבעונות. ככל שניסיתי, לכפות זאת על עצמי, בשיא האלימות-העצמית… עדיין, אינני יכול!! 😦 אז ככה זה.

טוב, אין סיבה לשקוע שוב בדיכאון, אחרי שכבר נפטרתי ממנו. 🙂 זמן לחשוב על הטוב. ביום א', נתתי שיעור פרטי אחד ב"פוטושופ", קיבלתי 80 ש"ח = הכנסתי הראשונה (מתחום כלשהו במקצועי) מזה שנה ומחצה, שזה בהחלט נחמד. 🙂 בתרגום מתקדם לאט, ככל שהמצב הבריאותי מאפשר. יושב, במקומות האהובים עליי, בכל הזדמנות אפשרית… זהו בערך.