חלומות סטנדרטיים

אצלי, מאז ומעולם, התקבצו החלומות סביב מספר עלילות רגילות, במספר מקומות קבועים, לעתים קרובות גם בשעה מאד ספציפית ביממה ולפעמים: גם עם פס-קול סטנדרטי.

למשל, כשהייתי ילד, בן שמונה וחצי בערך (סוף 1983 ~ ראשית 1984), נטו חלומותיי לדבוק, בשיר "לילה בכרך" ("עיקר העיקרים, אנחנו נשארים, ביחד או לחוד"…), של להקת "הכל עובר חביבי", בתור פס-קול. גרנו אז ברחוב הבנים 4, מרכז רחובות (ליד גן המגינים), לבית-הספר שז"ר ימח-שמו-וזכרו, הייתי הולך (בין היתר) דרך הרחובות מאפו ונורדאו והשיר הזה, היה מלווה את מראה גדרו החיה (מכילת-החמציצים), של הבית בפינת שני הרחובות הללו.

בנעוריי, התרחשו מרבית עלילות-חלומותיי (גם אם, כמובן, לא כולן), במעין שעת בקר מוקדמת מאד (לפי התאורה, לפחות), משהו בסביבות עלות-השחר. רבים מהם, נטו להתרחש באיזור פסז' חרל"פ = אשר בחלקו העליון, שכן, בשנות התשעים, סניף "מרצ", בו פעלתי בין 1992 ל-1994; רבים אחרים, התרחשו בבית סבתי (מצד-אמי), ברחוב פאיירברג 27 (בין לאן ללאן), לב תל-אביב. בשנים המאוחרות יותר, כמעט כל חלומותיי, התרחשו במיקום אחרון זה. חלומות רבים אחרים, התרחשו בביתנו בשנות נעוריי, בקומה העליונה של הבניין ברחוב ביל"ו 64, מרכז רחובות (מול השוק).

בשנים האחרונות, בעיקר בשנה האחרונה אולי, יותר ויותר חלומות, מתרחשים סביב… ובכן, תחנת-אוטובוסים מרכזית. או תחנת-מטרו כלשהי. או חניון. או רמז אחר לנסיעה. כעת – זה שיגע אותי: באיזה מיקום מדובר, באיזו תחנה?

עד שבשלב מסויים, תפסתי: זוהי תחנת פלורנץ.

תחנת-האוטובוסים (והמטרו) במרכז פראג.

זהו עניין בלתי-גמור עבורי, מה שקרה שם. תחושותיי מאותו ביקור מתסכל. ואני צריך לבוא לשם ולפתור זאת עם עצמי (מה שבהחלט אעשה).

עד כאן לעניין המיקומים.

זמן: גם כשהוא בהווה, עדיין: סבתי (שבמציאות, נפטרה באוקטובר 2001) עדיין בחיים; היא תמיד נתפסה בעיניי, כנצחית ובלתי-משתנה, אז הגיוני, שבחלומותיי, היא עדיין בחיים לגמרי… ואחי הקטן והאידיוט, עופר, עדיין ילד; בילדותו, היה נחמד מאד, נבון וסימפטי ואז, היה בינינו קשר (כמובן, רבנו לפעמים, כמו כל שני אחים; אבל, בגדול, היינו חברים טובים, לפחות לדעתי); במרוצת שלישו האחרון של העשור שעבר בחר, מסיבותיו-הוא (הסיבות האמיתיות לא נודעו לי מעולם), לנתק לחלוטין את הקשר. כבר מזה עשור תמים יש לו בן-זוג, איתו לא נפגשתי מימיי (ועד 2013, התגוררנו באותה עיר, במרחק הליכה קצר זה מזה!!). הדבר כואב לי מאד ולכן, בחלומות, הוא תמיד שם: אין לילה, בו אינני חולם, שאני משוחח עמו, בתחושת-רווחה, הנה, מדבר איתי סוף-כל-סוף!!

ותמיד, תמיד ההתעוררות. 😦

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s