זהו. יצאתי מן הבדלנות החשוכה הזאת

(נכתב במוצאי יום ה', ה-6 באפריל, מפורסם כעת, עקב תקלה אמש בו'ורד-פרס)

במשך כמעט יממה ומחצה, סירבתי להשפיל עצמי, לתקשורת כלשהי, עם בנותי-אדם כלשהםן.

כבר מתקשה מאד להאמין, בעצם קיום המונח "חבר", שלא לדבר על המושג "אהבה". יותר-מדי א/נשים, התקרבו אליי ואז התגלו, כחלאות אנוכיותים, או צבועותים סתם… כ"חברים"-עאלק. כן, אני מדבר, בעיקר, על אי-אלו פרסונות, שבחרו לנתק כל מגע, במרוצת החדשים האחרונים… אם אתן קוראות זאת, שתדעו לכן, שאלו, בעיקר ובראש ובראשונה, אתן.

אז די. כמה, כבר, אפשר להיפגע. ועוד אחרי הלינץ' המזעזע, שעשו בי חלאות קבוצת "טבעונים שמנים עשר עשר", בפיישמוק ימח-שמו, אז בכלל…

אז כן, במשך יום וחצי, מבקר יום ד' עד למוצאי יום ה', סירבתי לתקשר, בכלל, עם בנותי-אדם כלשהםן… עבר לי, בגדול, אבל – לראות, איזשהו/איזושהי אדם, בתור חבר/ה?

אינני יודע, אם אני, עדיין, מסוגל לזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s