סיפורםן של יוּלִּי והַרְאֵל – פרק ראשון: המסדרון

יוּלְיַאנַּה ידעה היטב, איזה סיכון מגולם, בעצם-הליכתהּ במסדרון הזה.

אך לא היתה להּ, כל ברירה אחרת: היתה זו הדרך היחידה עבורהּ, להגיע לחדרהּ… עירומה כפי שהיתה ונוטפת-מים, לאחר אמבטיית-הקצף, החמה והארוכה והמקלחת הנפלאה, הלוהטת אפילו יותר (לשתיהן נזקקה נואשות, כמובן, לאחר הליכתהּ בגשם השוטף…), חייבת היתה לחצות, מן הקצה אל הקצה, את המסדרון הכה-מפחיד הזה, המסדרון, המוביל מחדר-הרחצה אל חדרהּ-שלהּ, המסדרון, העובר לצד דלתו של החדר, המצוי בין שני אלה: חדרו של אחיה הקטן הַרְאֵל.

לא, היה עליה לתקן עצמהּ, במחשבתהּ: הראל לא היה קטן עוד. מפותח במיוחד לגילו, היה בן האחת-עשרה הזה, למעשה, גבר קטן – ועם הורמונים, המשתוללים בהתאמה. היכנשהו, מתישהו, מישהו (יוליאנה לא ידעה מי, אך היא ידעה טוב-טוב, באילו עינויים תשתמש, על-מנת להעניש אותו – או אותהּ, היה עליה להזכיר, באי-נוחות, לעצמהּ – לכשתגלה את הדבר) אִפשֵר למפלץ שטוף-הורמונים זה, אשר גובהו רק 140 סנטימטרים, גישה חופשית ומלאה, למגוון סוגי פורנוגראפיה קשה במיוחד, בדגש עז על סרטי אח-קטן-אונס-אחות-גדולה, במיוחד משנות השמונים המוקדמות, כאשר סרטים שכאלה, עוד היו חוקיים-למחצה.

היה זה ממש כאילו, חשבה, מבועתת יותר ויותר מרגע לרגע, כאילו רצה מישהו, לגרום להראל להפוך, מאחיה הקטן והמתוק-מפעם, לאנס שלהּ. ממש כאילו, מישהו קרוב מאד אליה, נכנס אל-תוך הסודי במדורי-מוחהּ וקרא שם, את תשוקותיה הסודיות, המודחקות והמוכחשות ביותר, להיות לקרבנו, של מעשה-אונס פנים-משפחתי, של גילוי-עריות בכפייה – ופעל, במרץ רב, על-מנת לגרום לזה לקרות…

היא לא רצתה, להרהר בדבר, בשום-פנים, לא עכשיו ולא אף-פעם! היא תדכא ותצמית, את כל המחשבות הללו ותמחקן כליל ממחשבתהּ, אחת ולתמיד! היא עלמה חזקה, עצמאית ומודרנית, אישה של המאה העשרים ואחת, בת שבע-עשרה עוד-מעט, המצטיינת בכל מקצועות בית-ספרהּ ואשר תסרוקתהּ הקצרה, הנערית-משהו ואופן-הילוכהּ הבוטח, הפכוה, כבר מזה זמן רב מאד, לקנאת כלל חברותיה לשכבה ולמוקד חלומותיהם הרטובים, של כלל הבנים בהּ.

ולא רק הם: כי יוליאנה כבר היתה, מזה זמן לא-קצר, דו-מינית מוצהרת ופלירטטה, בגלוי, עם כל נערה ואישה, שמצדהּ נראה היה, כי תיענה בחפץ-לב לאתגר, לקחת, בלונדינית אתלטית ומקסימה זו, היישר למיטתהּ.

היה זה, למעשה, הזמן היחיד, בו ניאותה יוליאנה, לשחרר כל רסן ולהתמסר, לחלוטין, לכל תשוקותיה ותאוותיה, של בת-זוגהּ למשגל, במיוחד אם היו אלה, תאוות-שליטה סדיסטיות במופגן.

כן: הנערה הבלונדינית הצעירה אהבה זאת, בכל לבהּ, כאשר אישה לסבית טרופת-שליטה, בשלהי שנות השלושים לחייה – או, לעתים מזומנות, אפילו יותר, אפילו בת ארבעים ומעלה, מבוגרת אף מאמהּ-הורתהּ – תקשרנהּ למיטה, או לעמוד או לכסא או למה-שלא-יהיה, תחגור דילדו ענקי למותניה ותדפוק אותהּ, תקרע אותהּ, תזיין להּ את הצורה, רצוי מאד-מאד בלוויית מכות נאמנות, על כל חלקי-גופהּ… כי, מאז ומתמיד, היתה יוליאנה מאזוכיסטית נלהבת, אף שכבר לפני שנים, נשבעה לעצמהּ, כי שום נער או גבר לא ידע, לעולם, על הצד הזה באישיותהּ. לא! על כל מערכות-יחסיה עם בנים, להתנהל כאשר היא הצד השליט ואילו מעריציה הגבריים, זוחלים לרגליה ומנשקים, בכניעות מוחלטת וגמורה, את אצבעות-רגליה. תמיד, לנצח ולעד, ללא שום יוצא-מן-הכלל שהוא, נקודה!

טוב, יוליאנה, די להשתהות! היא מוכרחה היתה, לצאת מחדר-הרחצה וללכת לחדרהּ-שלהּ והיה עליה, לעשות זאת מייד!

the-bathroom-from-the-corridor

חדר-הרחצה מן המסדרון

רועדת קלות, הגיחה הנערה, העירומה והמפוחדת, מתוך חדר-הרחצה והחלה לפסוע, לאורך המסדרון המבעית, היישר לעבר דלת-חדר –

ואולם, היא לא זכתה להגיע שמהּ.

גוף קטן, עירום כשלהּ אך ממש לא נקי כמותו, נלחץ כנגדהּ ולחץ אותהּ היישר אל הקיר.

"היי יולי", אמר הראל, זינו, הזקור והנוקשה, נלחץ בכוח כנגד ירכהּ. "מה 'ניינים?"

היא התפתלה, מנסה להשתחרר מלחיצתו, אך נכשלה: עם כל היותו קטן-מימדים, עדיין היה אחיה אלוף-שכבתו בג'ודו ובעל ידע לא-מועט, גם, בג'יו-ג'יטסו; הוא נהנה, מאד, להרים משקולות, בכל הזדמנות אפשרית והיה, למעשה, מסה קטנה, אך מרוכזת, של שריר טהור; היא ויתרה עד-מהרה.

נמוך מכדי להגיע אל שפתיה, העניק הראל נשיקה עזה, תובענית, לאחד משדיה הקטנים והנאים. "הממם, יאמי!" קרא, צחקק בחדווה ולחץ, במשנה-עוז, את שתי כפות-ידיה אל הקיר. "אני עומד לתת לך תינוק עכשיו, אחות גדולה!"

the-corridor

המסדרון

את המשפט הזה, למד הראל, בוודאות, מאחד מאותם סרטים ארורים, חשבה יולי; היא הכירה את כולם, צפתה בהם, באדיקות רבה, במרוצת השנים האח – לא! היא לא תיכנע, למחשבות הללו, לא!!

"הממם, מה יש לנו כאן?" שאל הראל, בקול מאיים, תוך שהוא בוהה בפתחהּ הבוהק, "את נעשית לי רטובה עכשיו, הא אחות גדולה?"

יולי הסמיקה, כעגבניה ערב-הקטיף. לעזאזל, חשבה, מה יועיל להּ, להוסיף ולהכחיש עוד, את הברור-מאליו? "כן", לגאוותהּ, לפחות הביטה היישר אל-תוך עיניו, כאשר אמרה לו זאת. "כן, הראל, אני נעשית רטובה. מעשיך ייחמו אותי, כלפיך"… וכאן קרסה מטה, מתייפחת, היישר אל-תוך זרועותיו המחבקות, החושקות, של הנער הרך-בשנים הזה = אחיה-שלהּ הצעיר…

ואז נישקנהּ הראל, בתשוקה עזה – והיא, באופן אינסטינקטיבי וללא-כל-מחשבה, החזירה לו אהבה ונישקתו, בלהט עז, בחזרה… וזינו, הנוקשה והקט, ניצב, כבר, ממילא, בדיוק לפתחו השעיר, של כוסהּ החם = המתמלא, עד-מהרה, בעסיס מתוק-מדבש…

corridor3smlr

המסדרון

והוא חדר, אל-תוך גופהּ החם. אחיה-שלהּ הקטן, אחיה-שלהּ, הצעיר והרך, בן י"א הקייצים, החדיר, אל זינו הצעיר, היישר אל-תוך רטבת-כוסהּ הגועשת, בכוח-איתנים. אי-אפשר היה עוד לסגת אחור: הם גילו יחד עריות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s