ארכיון | אפריל 2016

עדכון….עדכון….עדכון….עדכון…

שמתי לי שלוש יצירות של דבוז'אק כאן בנגן-המדיה, על-מנת שיהיה לי משהו באזניים, כאשר אני רוחץ-הכלים ומכין הסיר לפסטה (מים, שמן, תבלינים…). ובדיוק בשניה, בהּ התיישבתי, שוב, מול המחשב = הסתיימה המנגינה!! הספיק בול. 🙂 🙂 🙂

לפחות, זה עודד קמעה את רוחי.

ולעניינים המרכזיים: בשבוע הקרוב = מעבר-הדירה. מה יהיה באיזה יום עדיין קצת מטושטש, אבל מה שברור הוא: עד לסופ"ש הבא, יהיה כבר (כמעט?) הכל מאחוריי. כלומר, הכל, מלבד סידור העניינים בעיריה (שאין מצב, כיימובן, שאדחס לשבוע הזה, עם כל האריזה, נקיון הדירה כאן בחלוץ, ההובלות ועוד.

כבר השלמתי עם העובדה, שלא זו בלבד, שאני הישראלי היחיד, שאשכרה אכפת לו מן הסביבה (קרי: שחושב, גם, על טובת העצים והחיות הלא-אנושיות כשלעצמםן, לא רק "איסט עס גיט פיר מענטשען אודר סלעכט פיר מענטשען?" בע), אלא גם היחיד, המכבד את האחד במאי, באמת ולא בכאילו.

מ ת  לאיזה וואפל בלגי טוב ב"מיני איטליה" אהוביי. להלן תמונות של הוואפל הבלגי הטבעוני אשר לי, דַּנִּיאֵל קֶלֶטִּי, היה הכבוד ליזום אותו ולהשתתף בפיתוחו:

סוגי קומדיות רומנטיות

גרסת הוליווד (או: "Come On Barbie, Let's Go Party"):

אשת-קְרִירָה פמיניסטית (שה"פמיניזם" שלהּ, כַּמּוּבָן, מתבטא בנביחות על גברים ולא דבר מלבד זאת; היא לא תיאבק, חלילה, במודל-הברבי, לא היא!! יצרני-ברבי וחברת "ג'ילט", הלא, מימנו הסרט…) טסה לירח-דבש עם ה"זכר" היחיד, שהסכים לסבול אותהּ (כי הוא סריס ומזוכיסט – ובעצם, בכלל, הומו בארון), במטוס-בוכנה מתקופת מלחמת-העולם הראשונה, שכמובן, מתרסק, על איזשהו אי בודד, בהזדמנות הראשונה (זה מה, שהם תמיד עושים; הסיבה היחידה, להטסתם בסרט, היא שיתרסקו, כמובן רק מילימטר בודד מחוף-דקלים פסטוראלי, אשר – ראו זה-פלא!! – בעקבות איזושהי גחמה גיאוגראפית חשודה ביותר, לא התמלא, עדיין, בפנסיונרים מיליונרים, ממועדון "וולגאר-קלאב" פלוני…). הטייס המסוקס (עזבו סיקוסים ושטויות, הוא הומוסקסואל מודחק גם – והראיה: אין לו, נעבעך, לא שיער-חזה ולא זקן, לא שיער-גב ואפילו לא שפם… "ג'ילט" מימנו הסרט, כאמור) נובח על העַמה (המתבכיינת "אבל היכן אמצא קרם ללק?!??") "אנחנו כאן ללא-י'דע-כמה-זמן, כי המכשיר-קשר התחרפן והכריז שביתה, אז אוטוטו נמות ברעב אם לא תתני לי לחשוב, איך אני הופך שני זרדים לרדיו-פלאפון!!!!" כמובן, העובדה, שהם מוקפים, ממש, ביער-טרופי עֲמוּס-פירות, אינה אמורה להפריע, חלילה, לדרמטיות ה"אוטוטו-מתים-ברעב" דנן; אין להם מק'דונלד'ס (השתתפו במימון-הסרט גם), אז "אין אוכל" אצלם… אלא-אם-כן, כמובן, ירצח מיסייה-זרדים, איזושהי חיה קטנה, חמודה, ענוגה ותמימה, על-מנת להתקנבל על גופתהּ.

אשת-הקרִירה דלעיל, מזדהה כצמחונית אידיאולוגית (בחייכם! ותיק עור-התנין שלהּ מה?? אה, אל תגידו לי!! זה "לא נחשב"), מעמידה פני "מזו'זעת" ממעשה-הרצח ומזלילת הגוויה נוטפת-הדם, רק על-מנת להתייחם מייד ולהגיד, "אה… זה עושה לי את זה"… להיפרד, בו-ברגע, מכל ה"עקרונות" שלהּ (בהם החזיקה, במצטבר, עשרים וארבע שניות תמימות!!! ריספקט!!!) ולהתחיל לזלול הגופה גם, אז הם מתנשקים, היא נסחפת לרגע אבל אז אומרת "לא!! חננה בן-סמרטוטא, הוא אהובי היחיד ביקום!!!! הוא קנה לי, את תיק עור-התנין, אז אני לנצח-נצחים שייכת לו!!!!!" אז הםן הולכותים לישון בנפרד, אז יש כל-מיני תזוזות בלתי-ברורות בחושך, אז הםן מתעוררותים, זו לצד זה, לבושותים כמו איזה דוסים ילידי כיכר השבת, אבל כאילו הזדיינו הלילה, אז שני הזרדים ממקודם, הופכים (באמצעות נס שביצע גנדלף) לרדיו אחד, המתחיל להשמיע כחח…כחח… ועוד לפני שהבנו, מה שם קורה, מסתיימת כל ההרפתקה הזאת, העַמה מטאטאת את הסמרטוט לפח (אפילו שקנה להּ את התיק), עוברים לתפאורה גדולה, של אולם-חתונות רווי-עַמות, העַמה הראשית, לבושה באיזשהו סמרטוט לבן = שנראה כמו סדין, אבל עלה להּ בערך פי-עשרת-אלפים – רוצח-הארנבים ממקודם, חנוט בתוך קפוטה שחורה, סטייל-בית-שמש-בואך-מאה-שערים ואיזושהי יידישע-טאנטע, אומרת ליידישע-טאנטע אחרת "אבל, חשבתי שהיא יצאה עם הבחור האחר ההוא!" חילופי-השבועות לפני הרבה הרפורמית/הכהנת הפרוטסטאנטית (לא חשוב מי, העיקר שתהא היא, אישה בלונדינית גם) ואז = משאישר, עולם-התאגידים כולו, את זכותםן להזדיין, זה עם זו, ככל שיחפצו (כל עוד יקפידו לסגוד, כיאות, לחברת "ג'ילט"!!!!!!! כי "גילוחים גילוחים מעל לכל, מעל לכל בתבל… למן האטש ועד לממל"…) – נוסעים שניהםן יחדיו, במכונית לַמְבּוּר-אֶמּוֹ (עם השלט "JUST MARRIED" מאחורה) לכיוון השקיעה.

גרסת-בוליווד:

בחור רוקד, בצעדי-סרטן, על רקע הטאג'-מהאל, שעבר דירה למחוז ג'מו-קשמיר, תוך שירה בהינדית, הנשמעת כמו "הֶהֶהֶהֶהֶהֶהֶהֶהֶה" וככה עוברות חמש שעות.

גרסת דניאל קלטי (אם למישהו יהיה השכל, סוף-כל-סוף, להסכים להזמין ממני תסריט):

גבר שווה באמת (מלא, אינטלקטואל, ממושקף ועם זקן, שפם, שיער-גוף בכל המקומות הנכונים ובעיקר על החזה החשוף…), הולך להפגנת האחד במאי (זה בארץ מערבית כלשהי, ארץ בהּ מכבדים האחד במאי, כיאות) ופוגש בהּ, נערה חנונית שווה!! אינטלקטואלית, ממושקפת, עצבנית, עם סמרטוטים מלאי ססמאות וכפתורים אידיאולוגיים, בתור חולצה ומכנסיים ולא שום-דבר מתחת להם, יחד, הם מתחילים הפגנת-טבעונים פרועה, בתוך הפגנת האחד במאי, מנפצים שמשות, לאיזשהו סניף-בנק, שורפים ניידת-משטרה ומצליחים להימלט, יחדיו, אל איזושהי סמטה מוגנת ומשם אל בית-הנערה, שם היא חיה בקומונה, יחד עם עוד נער ושתי נערות, המתגלותים כדודניה: תאומים (בן ובת) ואחותםן הצעירה, המקיימים מצוות גילוי-עריות בהקפדה רבה וטובה. אז, כל החמישה עושים יחד אורגיה, בלילה, יוצאים לפעולה הבאה (הנפת דגלים אדומים, מתוך משרדי הנהלת-הבורסה והחרמת כלל מחשבי-הטייקונים משם), מותירים מאחוריהם, הרס וחורבן הולמים, משליכים רימונים, על מספר ניידות-משטרה ומוחקים אותן, שבים לבית-קומנתם, אוכלים ארוחה טבעונית טובה, טעימה ומזינה ואז עושים אורגיה שוב הפעם.

הנה, זה יהיה, סרט טוב והולם!! לתפארת-המהפיכה!!

נהג ישיש מ ס ר י ח בן 86, ניסה לרצוח נערה וילד בחיפה

ישיש מסריח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לחלוטין הגיע כבר הזמן, לקחת את הרישיון, מכָּל מי, שעבר את גיל שבעים.

רצוי מאד, בלוויית מכות-רצח, לכל מי, שיעז לנסות ולהתנגד.

ואם יחוקקו חוק: המתת-חסד בגיל שמונים (אינשאללה בצירוף מכות גם) = מה טוב.

חלאה זקן מצחין. אינשאללה כל בני-משפחתו, כל צאצאיו ללא-יוצא/ת-מן-הכלל, יחטפו איידס וסרטן!!