ארכיון | פברואר 2016

How Much Can One Take?

I actually live in a country, which considers "successfully" murdering another human-being "a success", instead of caring for any real successes, such as in the fields of Environment, Health-Care, or Education – and the one pronouncing this REVOLTING viewpoint, is a member of the political party, which calls itself "the labour" and claims to be Social-Democrats and an alternative to the current, psychotic regime. An alternative in what I am yet to find: they are PRECISELY the same shit.

The said psychotic "government"'s "defense minister", as bad as the chief of israeli "police", both claim that "mourning a loss among arabs, isn't the same, as it is among jews, so slaughtering arabs is fine, while ONLY killing of jews, is an actual murder of human-beings" – and absolutely NOBODY screams against that racist, shocking, OPENLY NEO-NAZI incite.

And the rest of the world is just the same horrible shit anywhere; here, the american reich has joyfully declared, that they now own a new(!!) bomber, a new airplane, to slaughter helpless (muslim, so it makes it "okay"…) children with, while their own children are starving and homeless, because the money that might have bought a new life for them, is, instead, invested in divining new means, to slaughter their fellow children, who dared to commit the capital crime, of having born some place else.

מ ח ש ב ו ת

כשהיה איתמר בן-אב"י בן עשרים ושש, התאהב בנערה צעירה, צעירה מאד: בת ארבע-עשרה בסך-הכל. סביבתםן החשוכה, התנגדה לקשר ביניהםן, אך הםן גברו על כולםן, עם הזמן נישאו ואהבתםן, נמשכה לנצח.

כשהיה שאול טשרניחובסקי בן ארבעים ושתיים, התאהב בנערה צעירה, בת שבע-עשרה בסך-הכל. קשר-אהבתםן, נמשך שנים רבות, על-אף שהיה הוא נשוי לאחרת והיא נשואה לאחר וגם היפים בשיריו, מן השירים היפהפיים ביותר בשפה העברית, נכתבו להּ, הודות ליפי-אהבתםן.

כשהיה יצחק הירשברג בן עשרים ואחת, נשכר על-ידי סוחר-הנייר, יחיאל גרובשטיין, שכמוהו עלה, אך שלוש שנים לפני-כן, מפולין לתל-אביב, ללמד את ילדיו עברית. המורה הצעיר שם עין, על בכירת-הילדים, נחמה בת הארבע-עשרה ועם השנים, אִרסהּ לו ונשאהּ לאישה = מה שהיה טוב מאד, כי לולא-כן, אני לא הייתי נוצר: אלה סבי וסבתי מצד-אמי. ואהבתםן, נמשכה לנצח.

זאת היתה, החברה הישראלית, בטרם היות ישראל, בסוף ימי הטורקים ובימי-המנדט: במחצית הראשונה, של המאה שעברה. בימים טובים, יפים ונאורים מאלה, כלומר.

והיום?

היום, כל אדם בוגר, השם עין על, או מתאהב בנערה בת-עשרה, מייד ניצוד ומועלה על המוקד, לקול צווחות-המכשפות ההִסטריות, של הפמינאציות חולות-הנפש, מרשת ב' וממפלגת "מרצ". להלן דוגמא אחת

נתנו לנשים, יותר-מדי כוח; זאת המסקנה שלי מכך. ורובן משתמשות בו, על-מנת להרוס כל דבר טוב, כל דבר יפה וענוג וקדוש וטהור, עלי-אדמות.

מ פ ח י ד ! ! ורק לחשוב, שלא ידעתי על כך דבר וחצי-דבר…

אנא, קִראוּ והעבירו הלאה!!!!
אל תגעו בזה יותר בחיים!!!!

חולני חולני חולני!!

הפשיזם החדש!!

ולא, אינני מתכוון, למחלת-השפעת.

החולני הוא הטירוף המעוות, מחלת-הרוח, הגורמת לאנשים לפחד, מכל וירוסונצ'יק זעיר, שיגרום להם = שומו-שמיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! – לבלות בבית, במיטה, למשך איזה יומיים~שלושה.

כשאני הייתי ילד, הצטננתי וחטפתי שפעת מדי חדשים מספר; לא נורא בכלל, שכבתי במיטה, קצת סבלתי, לא הרבה, ישנתי, ראיתי "Neighbours" ו"Here We Are", בסיכום כולל = עשה לי רק טוב.

אבל הפחד הזה, הפחד החולני, המעוות, מפני "אוי וויי!!!!!!!!!!!!! הצאצא יצטרך להישאר בבית ואז גמני, אצטרך להישאר בבית איתו ואשכרה להיות הורה, למשך כל היום כולו, במקום רק לשעתיים~שלוש!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הו, הפחד, האימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ומה יגיד הבוס, אני הרי עבד מסמורטט לחלוטין, לא אדם ריבוני, אני רכושו ועבדו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה אם לא יתיר לי, הוד-מעלתו, להישאר עם ילדי במחלתו????????????????????????"

גועל-נפש, סימפטום מחריד לחברה חולה, חולה אנושות = ומלאת-טירוף.

אל תחסנו ואל תתחסנו!! הודו לוירוס השפעת, שבזכותו, יש לכל אדם הזדמנות לעצור, לקחת פאוס מן ההתרוצצות, לשכב במיטה, להרהר ולחלום…

תבורך, הווירוס!!

מה זה זה????

lol1

lol2

לא להאמין LOL

בת שנה לחלאקה, בת חמש למסיבת-נושא-מתוכננת-חצי-שנה-מראש, בת שתיים-עשרה לבת-מצווש באולם-חתונות, בת ארבע-עשרה לספא ול"בוק"

WTF??????

כולם פה נהיו מטורפים לגמרי…

מצד שני – כשההורים והילדים, מתקשרים באמצעות מסכים, במקום פנים אל פנים ובחיבוקים, זה מה שקורה… היופי שבפשטות, כבר אינו מעניין מספיק, כי צריך פיצוי, על חסכים רגשיים – וכמובן, ברגע שילד/ה אחד/ת "זוכה" לזה, כל השאר, פשוט, "מוכרחים"…

לחלוטין הגיע כבר הזמן, להפסיק את כל המונקי-ביזנס המטורף הזה וגמרנו. במקום לעבוד כל היום, להיעדר מחיי-הילדים, לתקשר עמם דרך מסכים ול"פצותם" במסיבות-טירוף שונות – לעבוד פחות, להימצא עם הילדים יותר ולחגוג בצנעה, כיאות, באושר בריא, אמיתי ופשוט…

ואני חוזר ואומר

כל הורה, ללא-יוצא-מן-הכלל, המוכן שבנט(!!) יהיה הממונה על חינוך-ילדיו, המוכן לשלחם לחינוך הממלכתי, כל עוד בנט הוא שר-החינוך = הוא נאצי מצחין ואני מבטיח, אישית, שבבוא יום-המהפיכה, נבוא עמו חשבון = עם…

מקור: ואני חוזר ואומר