ארכיון | פברואר 2015

אחת הגישות היוֹתֵר-מתועבות: "אם לא טוב לך עם הסביבה – אל תנסה לשנות אותהּ, שנה את עצמך וקבל אותהּ"…

אם לא טוב לך, שהמשטר שולח יהודים, למחנות-השמדה = זבש"ך, ככה זה. זה גדול מדי עליך לשנות זאת, הרי כל שכניך ומכריך, בעד ההשמדה הזאת. שנה, איפוא, את עצמך, חייך לשכנך קצין-האס-אס בבקר ותראה, איך הוא – והחיים בכלל – יחייכו אליך בחזרה…

אם לא טוב לך, שמדינתך מפציצה ילדות רכות בעזה וטובחת בהן = זבש"ך, ככה זה. זה גדול מדי עליך לשנות זאת, הרי כל שכניך ומכריך, בעד ההפצצה הזאת. שנה, איפוא, את עצמך, חייך לחיילים בתחנת-האוטובוס בבקר ותראה, איך הם – והחיים בכלל – יחייכו אליך בחזרה…

אם לא טוב לך, שהעיריה כורתת עצים בסיטונות = זבש"ך, ככה זה. זה גדול מדי עליך לשנות זאת, הרי כל שכניך ומכריך, בעד הכריתה הזאת. שנה, איפוא, את עצמך, פזם פזמון ניו-אייג'י קטן, בדבר "השלום מתחיל בתוכי", חייך לעובדי-העיריה, מדי ראותך אותם ותראה, איך הם – והחיים בכלל – יחייכו אליך בחזרה…

אם לא טוב לך, שהסופרמרקטים והמסעדות, משווקים גופות = זבש"ך, ככה זה. זה גדול מדי עליך לשנות זאת, הרי כל שכניך ומכריך, בעד הסחר הזה ואביסים-עצמם, בכיף, בחלקי-גופות. שנה, איפוא, את עצמך, פזם פזמון ניו-אייג'י קטן, בדבר "השלום מתחיל בתוכי", חייך למוכרי-הגופות ותראה, איך הם – והחיים בכלל – יחייכו אליך בחזרה…

חברותים,

לא רוצה לחייך לנבלות, לא רוצה, שהנבלות יחייכו אליי בחזרה, לא רוצה שום קשר שהוא עמם, מטוב ועד רע.

אם רווחתי, הפיזית או הרוחנית, תלויה, בלהיות נחמד למפלצות = אני מוותר, לחלוטין ומראש, על כל "רווחה" מפוקפקת שכזו.

אם עצם-קיומי הפיזי, תלוי יהיה, חלילה, בלהיות נחמד למפלצות = תודה רבה, לא היה נחמד, אזדכה, על הגוף הזה ואסיים את הגלגול (באנחת-רווחה).

תגובתי לרשומה זעיר-הבורגנית "בקרוב אצלך: עכשיו רק חסר שיבוא החתן" ב"וואלה"

בדידות היא סיוט, עם זה אני מסכים לגמרי, אבל גם "זוגיות", עם מישהו/י בלתי-מתאים/מה, אינה טובה בהרבה… קחי אותי (למה לא) – בתורת פנוי ומחפש, אני בהחלט זקוק למישהי, זה כן – אבל, ממש-ממש לא סתם "כל לובשת-חצאית ולא משנה עוד דבר, העיקר טבעת".

נ ה פ ו ך – ה ו א .

הכי אינני מעוניין, באיזושהי קרבן-אופנה מאופרת ומגלחת, עם "כבוד ללאום ולמסורת" בררררררררררררר. האידיאל, מבחינתי, הוא נמרה קלינגונית משתוללת, במיטה ובכלל = שתהיה, ראשית-חכמה, שותפתי הקרובה ביותר, לזינוק על בריקדות ולקידום-המהפיכה. אחרת זה הכי לא זה… בעד זה ב"ג'יי-דייט", לדוגמא, לא תמצאיני לעולם.

ובכלל, מה זה כל הקטע הפרימיטיבי, א-לה-המאה-ה-17, של חתונה? כולםן במדינה הזאת הכי מאה שערים שיש. תתבגרו… רוצים להיות יחד תהיו יחד, לשם-מה לעזאזל חופה, שמלה, טבעת וכל הקשקושים הללו?? רוצים לבלות, להזדיין, לגור יחד, לגדל ילדים ונכדים ולחיות יחד לתמיד = סבבה, זו הדרך!! אבל – מי לעזאזל צריך טבעת?!?

אז, אינני אומר – כמובן, שאם מישהו דוס לא-עלינו, אז כן, מן-הסתם זקוק הוא, לברכת-הרעבעצען בחופה, לעשות שבעה סיבובים כסביבון, לענוד כוס, לשבור טבעת וכל יתר השטויות הפגניות הללו. אבל – כשאנשים, הנוסעים לים בשבת ואוכלים שלא-נדע-אילו-שרצים, לפתע-פתאום מרגישים איזשהו "צורך" תמוה, בברכת הרבנות הראשית, דווקא לבחירתם לחיות יחדיו, זה – במקרה הטוב – הזוי לחלוטין.

ובכל מקרה: ק'אפלה!!

אפקט הפרפר: הסטוריה אחרת…

באחד מימי חדש ספטמבר 1953, אדם פלוני, בוחר ללכת מביתו לעבודתו דרך רחוב אחר, מן הרחוב, דרכו הלך במציאות שלנו.

במקרה, הוא חולף בדרכו על-פני חתול. החתול נרתע קלות ומשנה את מסלולו.

מסלולו השונה של החתול, מביאו לפני ילד אוהב-חתולים, הגוחן ללטפו ומשום-כך מתעכב כמחצית-הדקה.

כתוצאה מכך, הילד דנן, מגיע מחצית-הדקה מאוחר יותר, למעבר-החציה, מכפי שהגיע בעולמנו-שלנו.

נהג מכונית פרטית, שבדיוק הגיע לשם אז, עוצר ונותן לו לחצות (עיכוב זעיר בדרכו, שלא אירע בעולמנו) ולפיכך, מגיע רק למחזור הבא, של הרמזור הירוק / סימן-השוטר להמשיך לנסוע, בצומת הראשי הבא.

עקב-כך, מגיע הנהג לעבודתו, כפקיד זוטר במשרד קטן, שתיים ורבע דקות מאוחר יותר, מכפי שהגיע בעולמנו-שלנו.

עקב כך, הוא פוגש נערה יפה, שלא פגש בעולמנו-שלנו, השניים מתאהבים עד-מהרה ונישאים בתחילת חדש מארס 1954.

בראשית חדש יוני 1955, נולד בנם הבכור, שכמובן, כלל לא נולד בעולמנו-שלנו. בן זה, מתגלה עד מהרה כגאון בביולוגיה וכבר בגיל 16 וחצי, בראשית שנת 1972, ממציא תרופה, המסוגלת לרפא לויקמיה ובאמצעותהּ מציל, בין-השאר, את חייה של סטודנטית למדעי-המדינה, אשר = משהבריאה ושבה ללימודיה – פיתחה (ביוני 1973) תיאוריה, כיצד יכולים בני-האדם, לחיות בשלום אלה עם אלה.

ב-2.9.1973, אישררה עצרת האומות המאוחדות את הצעתהּ וכל אומות-העולם השפויות, עשו שלום ביניהן ודאגו לכפות שלום, על כל האומות הסוררות. כתוצאה מזה, מלחמת יום-הכיפורים, לא פרצה מעולם: נציגי ארה"ב וברה"מ, גררו, את גולדה וסאדאת, באזניהם אל חדר-הדיונים וחלאס… 🙂

ב-18.12.1973, חתמו ישראל והליגה הערבית, על הסכם השלום.

ב-7.4.1975, התאהבו סטודנט פלשתיני לכימיה ומורה ישראלית בבית-ספר יסודי, ב-8.9.1975 נישאו וב-13.4.1978, נולדה בתם השנייה.

כאשר היתה בת 24, פיתחה בת זו דת חדשה, לפיה כל היצורים החיים, הם מאותה הרוח ולפיכך טבעונות, אקולוגיה, סוציאליזם ואורגיות, הן הדרך הנכונה. באירופה, בהודו ובאפריקה, נדלקו ההמונים על הרעיון ותוך תריסר שנים, עד לאמצע 2014, כבר האמינו, בדת חדשה זו, למעלה ממחצית בני-האדם.

כיום, בתחילת 2015, האנושות צועדת לקראת עתיד ירוק, אחווני, שלמני ומזהיר, של גן-עדן מאושר ואמיתי לכל.

וכל זה, כי אדם אחד, אי-פעם, הלך ברחוב אחר, מזה שהתכוון בתחילה. 🙂

עדכון כללי

אמש הייתי ממש בדיכאון קשה, עקב היעדר-ההתייחסות לסביבה וזה. גם ראיתי משהו, שאני עדיין מתקשה לכתוב עליו (מה לעשות). גם ניסיתי לדרוש מעצמי יותר מדי. זה מתסכל, שאני יודע שאינני מסוגל, בכלל, לעבור לטבעונות. זה כמו עניין האנושות והקומוניזם: יש דברים, שדורשים מהות יותר-מדי טובה, מזו המצויה בפועל… האנושות איננה מסוגלת לקומוניזם (או לאנארכיזם), כי האדם אינו טוב דיו. משום-כך, סוציאליזם אדוק, בשילוב עם מערכות איזונים ובלמים, הוא הטוב ביותר, שאנו מסוגלים להשיג ולזה צריך לשאוף… כי אם נשאף לקומוניזם נתרסק. אותו דבר, אצלי באופן אישי לגמרי, עניין הטבעונות: חלק ממני שונא את עצמי, על שאינני מסוגל כלל, לעבור לטבעונות מלאה ועדיין צורך, מוצרי ביצים וחלב (לרוב לא דבש, כי הוא גם אינו בריא לי, אז משתדל, בדרך-כלל, להימנע ממנו בלי קשר). אז שוב ושוב, ניסיתי לכפות על עצמי טבעונות, במרוצת השנים שעברו (2011-2014), בנחישות (כלומר: אלימות כלפי-עצמי) גוברת והולכת – וככל שניסיתי חזק יותר ובנחישות רבה יותר, כך בדיוק גם התרסקתי מהר יותר. לצמחונות נולדתי, היא טבעית לי. בעיניי, לאכול חלקי-גופות (של פרות או דגים או תרנגולות או בני-אדם או חזירים… לא משנה) = קניבליזם חולני, מעוות ומבחיל. אבל אני מודע עד-כאב לכך, שלהיות צמחוני-אך-לא-טבעוני, זה צבוע במידה רבה, כי רצח המוני והתעללות מסיבית, בהחלט נוכחים, גם בכל התהליך הנורא, המביא ביצים (כן, לרבות "חופש"… ההבדל, בין "חופש", "אורגניות" ורגילות, קטן בהרבה מכפי, שמקובל לחשוב ולהאמין) וחלב (ומוצריו) אל הסופר… ואני עושה דברים, אם אני עושה אותם, מכל הלב. אינני עושה דברים לחצאין. לא אם הם חשובים לי באמת. המתחיל במצווה, אומרים לו גמור… אבל, מה לעשות: אינני מסוגל, משום בחינה שהיא, לעבור לטבעונות. ככל שניסיתי, לכפות זאת על עצמי, בשיא האלימות-העצמית… עדיין, אינני יכול!! 😦 אז ככה זה.

טוב, אין סיבה לשקוע שוב בדיכאון, אחרי שכבר נפטרתי ממנו. 🙂 זמן לחשוב על הטוב. ביום א', נתתי שיעור פרטי אחד ב"פוטושופ", קיבלתי 80 ש"ח = הכנסתי הראשונה (מתחום כלשהו במקצועי) מזה שנה ומחצה, שזה בהחלט נחמד. 🙂 בתרגום מתקדם לאט, ככל שהמצב הבריאותי מאפשר. יושב, במקומות האהובים עליי, בכל הזדמנות אפשרית… זהו בערך.